20 שנים של התבוננות מעמיקה במנכ”לים ואופן פעילותם גרמו לי להבין, שיש שני סוגים של מנכ”לים:
- היזם
- המשימתי
את היזם אי אפשר לפספס ואת המשימתי גם לא! הוא עסוק במחשבות ותוכניות קדימה כל הזמן.
הוא כזה שלא נח לרגע, קופץ מרעיון לרעיון, מתחיל במקביל מספר מהלכים, מניע אותם ולעיתים גם זונח די מהר…
הוא כזה שתראו את השולחן שלו מבולגן, כזה שאין לו הרבה סבלנות לפרטים הקטנים, כזה שרוצה את הכל כאן ועכשיו, כזה שבזמן שהוא מנסה ליישם את הרעיון הנוכחי, כבר חושב ומתכנן את הבא..
היזם הזה, בעל מעוף, חוצפה בריאה ובמקרים רבים מצליח דווקא במקומות שאחרים כשלו.
הוא יודע לעשות כסף יותר מהר מרוב האנשים, אבל מנגד גם מבזבז ו”שורף” יותר מהאחרים.
הוא אוהב אקשן! תנו לו אקשן והוא בטירוף.
אבל!
התכונות המדהימות האלו הן גם אלו שמכשילות אותו.
המשימתי, הוא ההפך הגמור מהיזם.
תנו לו שקט לעבוד ותקבלו תוצאות מדהימות.
הוא אוהב את הפרטים הקטנים, יעמיק בהם ויפיק מהם את המרב.
השולחן שלו, בניגוד ליזם, יהיה מסודר ומאורגן בצורה קפדנית.
ולא רק השולחן אלא גם ההופעה, הרכב, המחשב, אפילו ארון הבגדים שלו, יהיה מסודר ונקי.
למה? כי בלי הסדר הזה, קשה לו מאוד להיות פרודוקטיבי ולבצע את משימותיו.
המשימתי, ייקח על עצמו משימות ויבצע אותן עד תום.
הוא יישב וישקיע זמן רב, בבניית תוכנית עבודה מפורטת וייצא לדרך רק אחרי שכל התמונה ברורה לו.
היזם שעף קדימה או המשימתי שצועד בזהירות?
התשובה… גם וגם!
היזם שעף קדימה, נמצא בדרך כלל בסביבה שאינה בקצב שלו, הוא מניע את הדברים ומעביר אותם הלאה בחופזה (אמרנו כבר שאין לו סבלנות..), אין לו תוכנית מסודרת, הוא רוצה שהדברים יקרו כאן ועכשיו !
התוצאה היא לרוב אכזבה ותסכול בקרב שני הצדדים: המנכ”ל והעובדים.
העובדים אינם מבינים מה מצופה מהם ומנסים לעשות את המיטב בסביבה רבה של אי ודאות
וכאשר התוצאה אינה מגיעה כפי שדמיין המנכ”ל, האכזבה מגיעה.
המשימתי מנגד, באופן די מפתיע, הוא הגורם המעכב בהרבה מאוד פעמים.
הרצון שלו בסדר, בארגון, בתוכנית עבודה, בירידה לפרטים ובכיסוי כל האופציות האפשריות מעכב את קבלת ההחלטות ויוצר תלות גדולה של העובדים בו, כי הדברים צריכים להיות בדרך שלו. התעסקות זו מורידה את המוטיבציה של העובדים ואת הרצון לשתף פעולה.
כל אלו, יביאו לתוצאה, כי תמיד תהיה תוצאה עם המנכ”ל המשימתי, אבל היא תהיה רחוקה מאוד ממימוש הפוטנציאל האמיתי.
אז איזה מנהל מביא את התוצאות הכי טובות לחברה?
השילוב של השניים.
ישנן שתי אופציות להשיג את השילוב:
האחת, הינה הפתרון הקלאסי שקיים שנים והוא שותפות.
כאשר היזם והמשימתי מצליחים לנהל שותפות טובה ביניהם, הם שילוב קטלני, כי הם משלימים אחד את השני.
אבל, לרוב המנכ”לים אין שותף וכאן קיימת האופציה השנייה והיא להשלים את החסר בין אם באמצעות למידה ובין אם באמצעות עזרה.
למידה
יזמות בדר”כ היא טבעית ומולדת, קשה ללמוד להיות יזם, אבל זה עדיין אפשרי ליזום.
מנכ”ל שרוצה להשלים את החלק החסר שלו (יזמות), יכול לפנות לאפיק האקדמי (לימודי יזמות, חדשנות וכו’), אבל האפיק השימושי יותר, הוא למידה עצמית.
הדרך המהירה והטובה, היא פשוט להתבונן וללמוד מיזמים אחרים, לפעול ולהיות מוכן לשלם מחיר על טעויות (אמרנו כבר שהמתפעל הוא שמרן)
יזם שרוצה להשלים את החלק החסר שלו, בהחלט יכול ללמוד ניהול.
זה יכול להיות באמצעות אפיקים אקדמיים, שאמנם מעשירים מאוד את הידע, אבל תמיד, תמיד, חסרים את שלב היישום בפועל.
גם כאן, הדרך המהירה והטובה יותר, היא ללמוד ממנהלים אחרים (חברים, מנהלים תחתיו וכו’) ולשלב את זה כל הזמן בעשייה.
החוכמה בשני המקרים היא – עקביות !
שימוש בעזרה
זו לא בושה לבקש עזרה.
זו לא בושה להגיד “לא יודע”.
להיפך, זו החכמה הגדולה של בעלי העסקים המצליחים ביותר.
אלו שמסוגלים לבקש עזרה, מגיעים לתוצאות הטובות ביותר, כי הם לא לבד.
מנכ”ל שיעטוף את עצמו באנשים, מנהלים ועובדים אשר משלימים את החלק החסר, יגיע לתוצאות העסקיות הטובות ביותר.
